הגשת מועמדות לתואר שני: הטעויות שגורמות למועמדים טובים להידחות
ציונים גבוהים לא תמיד מספיקים כדי להתקבל לתואר שני. אלו הטעויות הנפוצות בתהליך ההגשה, וכך נמנעים מהן.
ההחלטה ללמוד לתואר שני מגיעה לפעמים מיד אחרי התואר הראשון ולפעמים אחרי כמה שנים בשוק העבודה. כך או כך, תהליך הקבלה לתואר השני שונה מאוד מזה של התואר הראשון. אין כאן נוסחת סכם פשוטה שמחשבת ממוצע בגרות ופסיכומטרי. ועדות הקבלה בוחנות את המועמד באופן רחב יותר: ציונים, ניסיון, מכתבי המלצה, הצהרת כוונות ולעיתים ראיון אישי. דווקא בגלל זה, מועמדים טובים מאוד נדחים לפעמים בגלל טעויות שאפשר היה למנוע בקלות.
טעות ראשונה: לא להבין איזה סוג תואר מתאים לכם
בישראל קיימים בעיקר שני סוגים של תואר שני: מסלול מחקרי עם תזה, ומסלול לא מחקרי, שלעיתים נקרא מסלול מקצועי או מסלול ללא תזה. המסלול המחקרי מתאים למי ששוקל המשך לדוקטורט או קריירה אקדמית, ודורש בדרך כלל ממוצע גבוה ומנחה שמסכים ללוות. המסלול הלא מחקרי מתאים יותר למי שמחפש קידום מקצועי.
מועמדים רבים נרשמים למסלול בלי להבין את ההבדלים, ומגלים באמצע הדרך שהם לא במקום הנכון. לפני ההגשה כדאי לקרוא היטב את תקנון התוכנית, לבדוק את דרישות הסיום ולשוחח עם סטודנטים שלומדים בה כיום.
טעות שנייה: הצהרת כוונות כללית
בתוכניות רבות נדרש מכתב או הצהרת כוונות שבה המועמד מסביר מדוע הוא רוצה ללמוד בתוכנית. זה המקום שבו ניתן לבלוט, ובכל זאת רוב המכתבים נשמעים אותו דבר: תמיד התעניינתי בתחום, אני אוהב ללמוד, אני רוצה להתפתח.
הצהרה טובה היא ספציפית. היא מספרת מה בדיוק משך אתכם לתחום, אילו חוויות מקצועיות או אקדמיות הובילו אתכם לכאן, מה אתם מקווים לחקור או ללמוד, ולמה דווקא התוכנית הזו. אם יש חבר סגל שתחום המחקר שלו מעניין אתכם, כדאי להזכיר זאת. ועדות קבלה קוראות עשרות מכתבים, ומכתב אישי ואמין זוכר טוב יותר.
טעות שלישית: לבקש המלצות ברגע האחרון
מכתבי ההמלצה הם רכיב חשוב, במיוחד במסלולים מחקריים. מועמדים רבים פונים למרצים כמה ימים לפני מועד ההגשה, ומקבלים מכתב קצר וגנרי, או לא מקבלים מכתב בכלל. מרצים עסוקים, ובתקופות ההגשה הם מקבלים פניות רבות.
פנו לממליצים לפחות שלושה עד ארבעה שבועות מראש. בחרו אנשים שמכירים אתכם באמת, כמו מרצה שכתבתם אצלו עבודה סמינריונית או מנהל ישיר בעבודה, ולא בהכרח את השם המפורסם ביותר. כדאי לצרף לבקשה קורות חיים, את הצהרת הכוונות ותזכורת קצרה לקורסים או לפרויקטים שעשיתם יחד.
טעות רביעית: לפספס מועדים ודרישות טכניות
כל מוסד וכל תוכנית קובעים לוח זמנים משלהם, ולעיתים יש כמה מחזורי הרשמה. תוכניות מבוקשות נסגרות מוקדם, ויש כאלה שדורשות מבחן נוסף, כמו מבחן באנגלית או מבחן ייעודי לתחום. מועמדים שלא בודקים את הפרטים בזמן מגלים שהם צריכים לחכות שנה שלמה.
כדאי להכין טבלה מסודרת עם כל התוכניות שמעניינות אתכם, ולרשום בה את הנתונים הבאים:
- מועד פתיחת ההרשמה ומועד הסגירה
- ממוצע מינימלי נדרש ודרישות קדם
- מסמכים נדרשים, כמו גיליון ציונים, אישור זכאות ומכתבי המלצה
- מבחנים נוספים או ראיון אישי
- שכר לימוד ואפשרויות מלגה
טעות חמישית: להגיע לא מוכנים לראיון
בחלק מהתוכניות, בעיקר בתחומים טיפוליים, בניהול ובחינוך, יש ראיון קבלה. מועמדים רבים מתייחסים אליו כשיחה לא פורמלית ומגיעים בלי הכנה. בפועל, הראיון בוחן את יכולת הביטוי, את הבשלות המקצועית ואת ההתאמה לתוכנית.
הכינו תשובות לשאלות הבסיסיות: למה התחום, למה עכשיו, מה תרמתם בעבודה הקודמת ומה אתם מתכננים לעשות עם התואר. היו כנים לגבי נקודות חולשה, למשל ממוצע נמוך בשנה מסוימת, והסבירו מה למדתם מכך. הבנה עצמית נתפסת לעיתים קרובות כחוזקה.
טעות שישית: להגיש לתוכנית אחת בלבד
גם מועמד חזק יכול להידחות מסיבות שאינן תלויות בו, כמו מספר מקומות מצומצם או תחרות חריגה באותה שנה. מי שמגיש לתוכנית אחת בלבד מסתכן בהמתנה של שנה. כדאי להגיש לשתיים או שלוש תוכניות לפחות, כולל אחת שבה הסיכויים להתקבל גבוהים יחסית.
טעות שביעית: לא לבדוק את ההיבט הכלכלי מראש
תואר שני הוא השקעה משמעותית של זמן וכסף. שכר הלימוד משתנה בין מוסדות ובין תוכניות, ובחלק מהתוכניות המקצועיות הוא גבוה בהרבה מהתעריף של תואר ראשון. מועמדים רבים מתמקדים בתהליך הקבלה ושוכחים לתכנן איך יממנו את הלימודים, ומגלים את הפער רק אחרי שהתקבלו.
כדאי לבדוק מראש אילו מלגות קיימות, במיוחד במסלולים מחקריים שבהם יש לעיתים מלגות קיום לסטודנטים מצטיינים או משרות הוראה ומחקר בחוג. גם המעסיק יכול להיות מקור מימון, ולעיתים אפשר להשתמש בקרן ההשתלמות. בנוסף, כדאי לחשוב איך הלימודים ישתלבו עם העבודה: האם התוכנית מתקיימת בערבים או בימים מרוכזים, וכמה שעות לימוד עצמי היא דורשת בפועל.
מי שעושה את החשבון הזה מראש נכנס ללימודים רגוע יותר, ומקטין את הסיכוי שייאלץ לעצור באמצע בגלל קשיים כלכליים או עומס בלתי אפשרי.
לא לוותר על שיחה מקדימה
מועמדים רבים לא יודעים שאפשר, ולעיתים אף רצוי, לפנות לרכזת התוכנית או ליועץ האקדמי עוד לפני ההגשה. שיחה כזו מבהירה אם אתם עומדים בדרישות, אילו קורסי השלמה אולי יידרשו מכם, ומה חשוב לוועדה באותה שנה. במסלול המחקרי כדאי אף ליצור קשר עם מנחה פוטנציאלי, להציג את עצמכם בקצרה ולשאול אם הוא מקבל סטודנטים חדשים.
לסיכום
הקבלה לתואר שני היא תהליך שדורש תכנון של כמה חודשים. מי שמבין איזה מסלול מתאים לו, כותב הצהרת כוונות אישית, דואג להמלצות מוקדם, עוקב אחר מועדים, מתכונן לראיון ומגיש ליותר מתוכנית אחת, מגדיל משמעותית את סיכוייו. במקרים של ספק לגבי זכאות או הכרה בתואר קודם, מומלץ לפנות ישירות למדור רישום וקבלה במוסד ולקבל תשובה מוסמכת.